אישה בת 52 נכנסה אליי למרפאה עם שקית נעליים ביד. בפנים היו ארבעה זוגות שהיא קנתה בשנה האחרונה, וכל אחד מהם לחץ לה בדיוק באותה נקודה, על הבליטה שבצד הפנימי של כף הרגל. היא לא באה לשאול אותי על ניתוח. היא באה לשאול אם היא יכולה פשוט ללכת ברחוב עשרים דקות בלי שהצריבה הזאת תעלה לה עד הברך.
זו השאלה האמיתית שאני שומע. לא "איך מיישרים את הבוהן", אלא "איך אני חוזר לתפקד".
אני עוסק באבחון ביומכני ובהתאמת מדרסים כבר למעלה מעשור, ובזמן הזה בדקתי המון כפות רגליים עם בוניון בכל דרגה אפשרית. חלק מהאנשים האלה בסוף הגיעו לחדר ניתוח. הרבה מאוד מהם לא, והם מתפקדים היום טוב יותר משהתפקדו לפני שנתיים. במאמר הזה אני רוצה להסביר בכנות מה טיפול שמרני יכול לעשות, מה הוא לא יכול, ואיך בונים תוכנית שבאמת מחזיקה לאורך זמן.
זמן קריאה: 10 דקות
עיקרי הדברים
- מדרסים ומפרידי אצבעות מקלים על הכאב ומאטים החמרה, אך אינם מיישרים מחדש את מבנה העצם.
- שילוב של הנעלה מתאימה, מדרס ביומכני מותאם אישית ותרגול יומיומי הוא המפתח לתוצאה יציבה לאורך זמן.
- מדרס בהתאמה אישית נחוץ במיוחד כשהכאב חוזר כל יום או כשיש יותר ממוקד כאב אחד בכף הרגל.
- כאבי ברכיים וגב תחתון יכולים לנבוע מהעמסה מפצה שנוצרת בגלל בוניון שלא טופל.
תוכן עניינים
- מה בעצם "מתעקם" בכף הרגל כשמדברים על בוניון
- האם אפשר לעצור הלוקס ולגוס בלי ניתוח?
- למה הבוניון כואב פי כמה ברגע שנועלים נעל
- מה כולל טיפול שמרני בבוניון בפועל, שלב אחרי שלב
- האם מדרסים באמת עוזרים כשיש בוניון
- מדרס רך או מדרס ביומכני, מה מתאים לבוניון
- איך יודעים אם צריך התאמה אישית או שרפידה מוכנה מספיקה
- האם מפרידי אצבעות באמת עושים משהו
- ליום או ללילה, מתי כדאי להשתמש בכל סוג
- כמה שעות ביום צריך להשתמש כדי להרגיש הבדל
- מה נחשב הלוקס ולגוס טיפול טבעי ומה זה סתם שיווק
- אילו תרגילים מחזקים את כף הרגל בלי להחמיר את הכאב
- איך בוחרים נעל שלא מלחיצה את הבוהן
- האם כדאי לשלב מדרסים ומפרידי אצבעות יחד
- תוך כמה זמן מרגישים שינוי אמיתי
- למה בוניון יכול להסתיים בכאב ברך או גב תחתון
- מתי כבר לא מספיק לטפל שמרנית וצריך רופא
- מה קורה בבדיקה אצלנו, ולמה זה לא מדף
מה בעצם "מתעקם" בכף הרגל כשמדברים על בוניון
הלוקס ולגוס הוא שינוי מנח של הבוהן הגדולה, שנוטה פנימה לכיוון שאר האצבעות, בעוד שעצם המסרק הראשונה נעה החוצה. התוצאה היא הבליטה המוכרת בצד הפנימי של כף הרגל. בעמוד המידע של הקריה הרפואית רמב"ם מוגדר המצב כעיוות מבני של מפרק הבוהן, שגורם לכאב ולהפרעה בהליכה ככל שהוא מתקדם.
מה שרוב האנשים לא מבינים הוא שזה לא סיפור של אצבע אחת. בכף הרגל יש 26 עצמות ו-33 מפרקים, והבוהן הגדולה היא נקודת הדחיפה המרכזית בכל צעד שאתם עושים. כשהיא מאבדת את היישור שלה, גם הדחיפה משתנה. אתם מתחילים לגלגל את המשקל יותר לכיוון האצבעות הקטנות, בלי לשים לב, ובתוך כמה חודשים דפוס ההליכה כולו זז.
ולכן הלוקס ולגוס טיפול ללא ניתוח אמיתי לא מתעסק רק בבליטה. הוא מתעסק בעומסים שיצרו אותה ובאלה שממשיכים להזין אותה.
האם אפשר לעצור הלוקס ולגוס בלי ניתוח?
אני אענה ישר, בלי לרקוד סביב זה.
אף מדרס, סד או תרגיל לא יחזיר את העצם למקום שבו היא הייתה בגיל עשרים. עיוות מבני שכבר קיים לא "מתיישר" באמצעים שמרניים. מי שמבטיח לכם אחרת מוכר לכם משהו.
מה שכן אפשרי, ואני רואה את זה שוב ושוב, להפחית משמעותית את הכאב, להוריד את החיכוך והדלקת המקומית, לשפר את יציבות ההליכה, ולהאט את קצב ההחמרה על ידי הורדת העומסים שדוחפים את הבוהן פנימה. אצל חלק מהמטופלים שלי המצב נשאר יציב שנים ארוכות אחרי שהם שינו הנעלה, קיבלו מדרסים מותאמים והתחילו לתרגל.
אז התשובה לשאלה "האם אפשר לעצור" היא, אפשר לשנות את הקצב ואת חוויית הכאב. לא מבטיחים עצירה מוחלטת, ולא מבטיחים יישור. זו הציפייה הריאלית, וממנה מתחילים לעבוד.
למה הבוניון כואב פי כמה ברגע שנועלים נעל
שימו לב לתופעה מוזרה. בבית, יחפים, הכאב סביר. אחרי שעה בנעל סגורה הוא הופך לצריבה.
הסיבה פשוטה. הבליטה יוצרת נקודת מגע בולטת, וכל נעל עם קופסת אצבעות צרה לוחצת בדיוק עליה. הלחץ המקומי מגרה את הרקמה הרכה מעל המפרק, לפעמים עד כדי דלקת של השק הרירי, והעור מגיב בהתעבות ובאדמומיות. תוסיפו לזה עקב גבוה, שמעביר חלק ניכר ממשקל הגוף לחלק הקדמי של כף הרגל, ויצרתם לחץ כפול על אותה נקודה בדיוק. רמב"ם מתייחסים לזה במפורש בסקירה על הליכה בנעלי עקב, ומציינים נעליים רחבות, מדרסים ומפריד בין האצבעות כצעדים ראשונים מקובלים להקלה.
אני אומר את זה למטופלות שלי בלי לשפוט, אין צורך לזרוק את כל הנעליים היפות. צריך להחליט כמה שעות בשבוע הן על הרגליים, ומה נועלים בשאר הזמן.
מה כולל טיפול שמרני בבוניון בפועל, שלב אחרי שלב
המילה "שמרני" נשמעת כמו "לא עושים כלום". בפועל טיפול שמרני בבוניון הוא תוכנית עבודה מסודרת עם כמה רכיבים שפועלים יחד. הנה האפשרויות, לפי הסדר שבו אני בונה אותן במרפאה.
| מס' | אפשרות שמרנית | מה היא עושה בפועל | למי היא מתאימה במיוחד |
|---|---|---|---|
| 1 | שינוי הנעלה | מוריד לחץ ישיר על הבליטה ומקטין חיכוך | כל מי שהכאב שלו מתגבר בנעל |
| 2 | מדרסים בהתאמה אישית | מפזרים עומס, תומכים בקשת ומווסתים את הגלגול | כאב בהליכה או עמידה ממושכת |
| 3 | מפרידי אצבעות ואורתוזות רכות | מפחיתים חיכוך בין הבוהן לאצבע השנייה | שפשוף, יבלות בין האצבעות |
| 4 | תרגול שרירי כף הרגל | משפר שליטה בקשת ובדחיפה מהבוהן | מי שמסוגל להתמיד 10 דקות ביום |
| 5 | ניהול כאב מקומי | מרגיע התלקחות אחרי יום עמוס | מצבי דלקת והתלקחות זמנית |
| 6 | ניהול עומסים ופעילות | מחלק את שעות העמידה והמאמץ בצורה חכמה | עובדים בעמידה, ספורטאים |
אף רכיב לבדו לא עושה את העבודה. השילוב הוא זה שמזיז את המחט.
האם מדרסים באמת עוזרים כשיש בוניון
מדרס לא מיישר בוהן. הוא עושה משהו אחר, ולדעתי חשוב יותר, הוא משנה איפה המשקל שלכם נוחת ואיך הוא מתגלגל.
כשכף הרגל קורסת פנימה, הלחץ נודד לצד הפנימי של החלק הקדמי, בדיוק לאזור מפרק הבוהן. מדרס ביומכני מותאם תומך בקשת האורכית, מייצב את העקב, ולפעמים כולל אלמנט שמוריד לחץ ישיר מתחת לראש עצם המסרק הראשונה. בעברית פשוטה, הוא מוריד את הבלימה מהנקודה הכואבת ומחלק אותה על שטח גדול יותר.
אני תמיד אומר שמדרסים נכונים הם כמו כוונון מדויק למנוע. אותו מאמץ, תוצאה שונה לחלוטין. אותו מסלול הליכה ליום, אבל הכוחות שמגיעים לבוהן משתנים.
באילו מצבים השיפור מורגש הכי מהר
הכי בולט אצל מי שהכאב שלו קשור לפעילות, עמידה ממושכת, הליכה ארוכה, יום עבודה על הרגליים. גם מי שיש לו עומס גבוה בכרית כף הרגל הקדמית מרגיש הבדל תוך שבועות. ואצל מי שסובל גם מקריסת קשת דינמית, כדאי לבדוק במקביל גם מדרסים לפלטפוס, כי הקריסה עצמה היא אחד המנועים שממשיכים לדחוף את הבוהן פנימה.
מדרס רך או מדרס ביומכני, מה מתאים לבוניון
זו אחת ההחלטות שהכי הרבה אנשים טועים בהן.
מדרס רך נותן תחושת נוחות מיידית, סופג זעזועים ומרפד. הוא נהדר למי שהכאב שלו נקודתי ורגיש למגע, למשל אחרי התלקחות. מה שהוא לא עושה, זה לשלוט בתנועה. אם כף הרגל קורסת בכל צעד, ריפוד לא יעצור אותה.
מדרס ביומכני חצי קשיח עובד אחרת. יש לו מעטפת שמחזיקה את העקב ואת הקשת, ומכתיבה מסלול גלגול יציב יותר. בהתחלה הוא מרגיש נוכח יותר. אחרי שבועיים רוב האנשים מפסיקים להרגיש אותו בכלל, ומרגישים רק שהם עומדים יותר זמן בלי כאב.
ברוב מקרי הבוניון שאני רואה, הפתרון הוא לא בקצה אחד של הסקאלה. הוא מדרס בעל בסיס תומך עם ריפוד ממוקד בדיוק במקום הרגיש. את זה אי אפשר לקנות ממדף.
איך יודעים אם צריך התאמה אישית או שרפידה מוכנה מספיקה
יש מצבים שבהם רפידה מהמדף עושה עבודה סבירה. אם הכאב שלכם מופיע רק אחרי הליכה ארוכה במיוחד, אין לכם עיוות משמעותי ואין שינוי בדפוס ההליכה, אפשר להתחיל שם ולראות.
אבל אם הכאב חוזר כל יום, אם יש יותר ממוקד כאב אחד, אם התחלתם לצלוע בסוף היום או שהנעליים שלכם נשחקות לא סימטרית, רפידה גנרית לא תיתן מענה. היא בנויה לכף רגל ממוצעת שלא קיימת באמת.
| קריטריון | רפידה מוכנה מהמדף | מדרס בהתאמה אישית |
|---|---|---|
| בסיס ההתאמה | מידת נעל בלבד | סריקה תלת ממדית ובדיקת הליכה |
| התייחסות לבוניון | ריפוד כללי | הורדת לחץ ממוקדת מהמפרק הכואב |
| שליטה בקריסת הקשת | חלקית עד לא קיימת | נבנית לפי מידת הקריסה שנמדדה |
| התאמה לשתי רגליים שונות | אין | כל רגל נבנית בנפרד |
| אפשרות תיקון אחרי תקופה | אין | כוונון חוזר לפי המשוב שלכם |
| עמידות לאורך זמן | נמוכה יחסית | חומרים עמידים לשימוש יומיומי |
כדי לקבל התאמה מדויקת לפי מבנה כף הרגל ודפוס ההליכה, שווה להיפגש עם מומחה להתאמת מדרסים שיודע לבדוק אתכם בעמידה, בהליכה ובתנועה, ולא להסתפק במשהו שנבחר לפי מידה על המדף.
האם מפרידי אצבעות באמת עושים משהו
שאלה שאני מקבל כמעט בכל בדיקה של בוניון, בדרך כלל אחרי שהמטופל כבר קנה שלושה סוגים באינטרנט.
מפרידי אצבעות הם אביזר סימפטומטי. הם מרחיקים את הבוהן הגדולה מהאצבע השנייה, מפחיתים חיכוך ומונעים יבלות ופצעי לחץ באזור המגע. אצל חלק מהאנשים הם גם נותנים תחושת מתיחה נעימה בסוף היום.
מה שהם לא עושים, הם לא מחזירים את העצם למקומה ולא מבטלים את העיוות המבני. גם שימוש יומיומי ממושך לא ישנה את הזווית שנמדדת בצילום.
ולמרות זאת אני ממליץ עליהם להרבה מטופלים, כי הפחתת חיכוך יומיומית שווה הרבה לאיכות החיים. פשוט צריך לדעת למה מצפים. אביזר שמקל על התסמין הוא דבר טוב. אביזר שמוכרים לכם כפתרון מבני הוא הבטחה שלא תתקיים.
ליום או ללילה, מתי כדאי להשתמש בכל סוג
ההבחנה הזאת חשובה ורוב האנשים מפספסים אותה.
מפריד דק ורך, מסיליקון או ג'ל, נועד לשימוש בתוך הנעל במהלך היום. המטרה שלו צנועה, למנוע שפשוף בין האצבעות ולפזר מעט את הלחץ. הוא חייב להיות דק מספיק כדי שלא ידחוף את כף הרגל לדופן הנעל, אחרת השגתם את ההפך.
סד לילה או מפריד עבה יותר עובדים אחרת. בלילה אין נעל ואין משקל גוף, ולכן אפשר להחזיק את הבוהן במנח פתוח יותר בלי ליצור לחץ חדש. אנשים מדווחים על תחושת שחרור בבוקר ועל פחות נוקשות בצעדים הראשונים.
מי שמנסה ללבוש סד לילה נוקשה בתוך נעל ביום, בדרך כלל מגיע אליי אחרי שבוע עם עור אדום וכאב חדש. אל תעשו את זה.
אם אתם מזהים את עצמכם בתיאורים האלה, הצעד הבא הוא בדיקה מסודרת, לא ניחוש נוסף בבית.
כמה שעות ביום צריך להשתמש כדי להרגיש הבדל
לא מתחילים בשמונה שעות. אני רואה מטופלים שמנסים "להתגבר על זה" ביום הראשון וגומרים עם גירוי בעור שמוציא אותם מהעניין לשבועיים.
ההתחלה הנכונה היא 15 עד 30 דקות ביום, בבית, כשאתם יושבים או צופים במשהו. אחרי שלושה או ארבעה ימים בלי אדמומיות מוסיפים עוד רבע שעה. בקצב הזה, תוך שבועיים עד שלושה שבועות רוב האנשים מגיעים לשעתיים או שלוש ברצף בלי אי נוחות, ומי שמשתמש בסד לילה מגיע ללילה שלם בהדרגה.
הכלל היחיד שאני מבקש להקפיד עליו, אדמומיות שלא יורדת תוך 20 דקות אחרי ההסרה, נמלול, או כאב חד, זה סימן לעצור ולהקטין את משך השימוש. מפרידי אצבעות אמורים להקל, לא ליצור מוקד לחץ חדש.
מה נחשב הלוקס ולגוס טיפול טבעי ומה זה סתם שיווק
המונח הלוקס ולגוס טיפול טבעי מושך הרבה חיפושים, ולצערי גם הרבה מוצרים חסרי בסיס.
מה שאני רואה שעובד באמת, מעבר לנעליים עם קופסת אצבעות רחבה, שזה כנראה השינוי היחיד עם ההשפעה הגדולה ביותר; תרגול יומיומי של שרירי כף הרגל הפנימיים; קירור מקומי אחרי יום עומס כדי להרגיע התלקחות; חימום קל בבוקר להקלה על נוקשות; ושמירה על משקל גוף סביר, כי כל קילוגרם עובר דרך אותה נקודה.
מה שלא עובד, ואני אומר את זה בלי התנצלות, משחות שמבטיחות להמיס את הבליטה, שמנים אתריים, פלסטרים מגנטיים וכל מכשיר שמבטיח יישור תוך שבועיים. בזבוז כסף, ולפעמים גם עיכוב של טיפול אמיתי.
אילו תרגילים מחזקים את כף הרגל בלי להחמיר את הכאב
תרגול נכון לא מיישר את הבוהן, אבל הוא משפר את השליטה בקשת ואת איכות הדחיפה בצעד. זה מוריד עומס מהמפרק הכואב.
ארבעה תרגילים שאני נותן הכי הרבה. הראשון הוא Short Foot, יושבים, כף הרגל שטוחה על הרצפה, ומקצרים את המרחק בין העקב לכרית הקדמית בלי לכופף אצבעות. מחזיקים חמש שניות. השני, איסוף מגבת עם האצבעות. השלישי, הרמת הבוהן הגדולה בלבד בזמן ששאר האצבעות נשארות על הרצפה, ואז ההפך. הרביעי, עמידה על רגל אחת ליד קיר, 30 שניות בכל צד.
הכול נעשה יחפים, בשקט, בלי לרוץ אחרי חזרות.
תוכנית של עשר דקות ביום למי שמתחיל
בשבועיים הראשונים אני מבקש שניים או שלושה תרגילים בלבד, שני סטים כל אחד, בערך עשר דקות. איכות התנועה חשובה מהכמות. הטעויות שאני רואה הכי הרבה הן העמסה מהירה מדי, תרגול בתוך נעל לוחצת, וניסיון לדחוף את הבוהן ליישור בכוח היד. השלישי הזה גורם לדלקת ולא לשיפור.
איך בוחרים נעל שלא מלחיצה את הבוהן
אני מבקש מכל מטופל עם בוניון לעשות בדיקה אחת בבית. מוציאים את הרפידה מהנעל, מניחים אותה על הרצפה ועומדים עליה. אם כף הרגל גולשת מעבר לקצוות, הנעל צרה מכם. פשוט ככה.
מה שמחפשים, קופסת אצבעות רחבה וגבוהה, חומר עליון גמיש שמוכן להיכנע לבליטה במקום ללחוץ עליה, סוליה עם יציבות סבירה בחלק האחורי, ועקב נמוך. תפרים או קישוטים בדיוק מעל אזור הבוניון הם מתכון לכאב.
טיפ שנשמע קטן ומשנה הכול, מודדים נעליים בסוף היום, כשכף הרגל בנפח המרבי שלה. גם משרד הביטחון מתייחס להנעלה ולמדרס כמכלול אחד בעמוד הנעליים והמדרסים של אגף השיקום, ובצדק. מדרס מצוין בתוך נעל צרה מאבד חלק ניכר מהערך שלו.
האם כדאי לשלב מדרסים ומפרידי אצבעות יחד
ברוב המקרים כן, ובתנאי אחד.
שני האמצעים עובדים על מישורים שונים. המדרס מטפל בכוחות שעולים מהקרקע ובאופן שבו העומס מתחלק על כף הרגל. המפריד מטפל במגע המקומי בין האצבעות. יחד הם מכסים גם את המערכת וגם את התסמין.
התנאי הוא נפח. כשמכניסים לנעל גם מדרס וגם מפרידי אצבעות, הנפח הפנימי מצטמצם ולפעמים נוצר לחץ חדש דווקא בגב כף הרגל או בצד. במקרה כזה אני מציע אחת משתיים, לעבור לנעל עם נפח פנימי גדול יותר, או להשתמש במפריד רק בשעות שבהן אתם בבית.
יש גם מטופלים שמעדיפים מדרס ביום ומפריד בערב. גם זה שילוב לגיטימי לחלוטין.
תוך כמה זמן מרגישים שינוי אמיתי
אני נמנע מלתת הבטחות, אבל יש טווחים שאני רואה בפועל שוב ושוב אצל מטופלים שמתמידים.
| טווח זמן | מה בדרך כלל מרגישים |
|---|---|
| ימים ראשונים | תחושת מגע חדשה במדרס, לפעמים אי נוחות קלה של הסתגלות |
| שבוע עד שלושה שבועות | ירידה בכאב בסוף יום עבודה, פחות שפשוף בין האצבעות |
| 4 עד 6 שבועות | עמידה והליכה ארוכות יותר לפני שהכאב מופיע |
| 6 עד 12 שבועות | שינוי תפקודי יציב יותר, כולל שיפור בסבולת ההליכה |
טיפול שמרני בבוניון הוא לא אירוע חד פעמי. מי שנוטש את התרגול אחרי חודש ומחזיר לרגליים את הנעליים הצרות, חוזר בדרך כלל לנקודת ההתחלה. מי שממשיך, שומר על ההישג.
למה בוניון יכול להסתיים בכאב ברך או גב תחתון
זה החלק שהכי מפתיע מטופלים. הם מגיעים בגלל כף הרגל, ותוך כדי שיחה מספרים שגם הברך מציקה כבר חצי שנה.
ההיגיון פשוט. כשהדחיפה מהבוהן כואבת, הגוף מוצא דרך לעקוף אותה. אתם מגלגלים את המשקל החוצה, מקצרים את הצעד בצד הכואב, מסובבים מעט את כף הרגל. גל ההלם שעולה בכל צעד מהקרקע דרך הקרסול, הברך, האגן והגב התחתון משנה כיוון וזווית. שרירים שלא אמורים לעבוד קשה מתחילים לפצות, ותוך חודשים מופיע כאב במקום אחר לגמרי.
כשההעמסה המפצה מגיעה עד הברך, שווה לבחון גם מדרסים לכאבי ברכיים כחלק מאותה תמונה. יש גם מקרים שבהם הפיצוי מטפס עד הגב התחתון, ואז הבדיקה מתייחסת לשרשרת כולה.
מתי כבר לא מספיק לטפל שמרנית וצריך רופא
אני לא מנתח ולא ממליץ על ניתוחים. מה שאני כן עושה, זה לזהות מתי מטופל צריך להמשיך הלאה.
סימנים שמצדיקים פנייה לאורתופד כף רגל, כאב שנשאר גם במנוחה או בלילה, קושי לנעול כמעט כל נעל, הבוהן הגדולה שעולה על השנייה או דוחפת אותה כלפי מעלה, פצעי לחץ חוזרים, ותחושה שהעיוות התקדם באופן ניכר בתוך שנה. צילום בעמידה, שמודד את הזוויות תחת משקל גוף, נותן את התמונה המדויקת ביותר לדרגת החומרה.
גם כשמגיעים לניתוח, המדרס לא יורד מהתמונה. אחרי החלמה, תמיכה נכונה עוזרת לשמור על התוצאה ולהפחית עומס חוזר.
מה קורה בבדיקה אצלנו, ולמה זה לא מדף
בבדיקה שאני עושה, אני בוחן את העמידה, ההליכה, מבנה כף הרגל, טווחי התנועה של מפרק הבוהן, הגמישות והעומסים. אנחנו משתמשים בסריקה תלת ממדית ובמעבדת הליכה, כי לראות איפה בדיוק מתרכז הלחץ בכל שלב של הצעד זה מידע שאי אפשר לנחש ממבט על כף הרגל בישיבה.
אחר כך המדרס נבנה בבית מלאכה ממוחשב, עם עבודת יד בשלבי הגימור והתאמה חוזרת על הרגל. מדרס נכון הוא לא מוצר, הוא תהליך. ומי שיושב מולכם צריך להיות איש מקצוע מוסמך, לא מוכר נעליים.
באורון מדרסים אנחנו עובדים לפי תקן ISO 9001:2015, מוכרים על ידי משרד הבריאות ומשרד הביטחון, בשיתוף עם כל קופות החולים, ובסניפים בפריסה ארצית שבהם המדידה, האבחון וההכנה נעשים במקום. אם אתם מתלבטים אם המצב שלכם מתאים לטיפול שמרני, בואו שנבדוק. זה מתחיל בבדיקה, לא בהזמנה.
שאלות נפוצות
האם מדרסים לבוניון מכוסים על ידי קופת החולים?
אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם כל קופות החולים, ולכן זכאות והשתתפות בעלות נבדקות מול הקופה שלכם בהתאם למצב הרפואי ולביטוח המשלים שיש לכם. בבדיקה אצלנו נסייע לכם להבין מה רלוונטי במקרה הפרטני שלכם.
כמה זמן לוקח להתאים מדרס אישי לבוניון?
התהליך מתחיל בבדיקה ובסריקה תלת ממדית שנעשות במפגש אחד. לאחר מכן המדרס מיוצר בבית מלאכה ממוחשב, ובביקור נוסף אנחנו מתאימים אותו על הרגל בפועל ומכווננים לפי המשוב שלכם.
האם אפשר להמשיך להתאמן או לעבוד בעמידה עם בוניון ומדרסים?
ברוב המקרים כן, ולמעשה מדרס מותאם נועד בדיוק לאפשר את זה, לחלק את העומסים כך שתוכלו להמשיך לעמוד, ללכת או להתאמן עם פחות כאב. חשוב לשלב זאת עם בחירת הנעלה מתאימה ותרגול הדרגתי.
מה קורה אם מפסיקים להשתמש במדרס אחרי שהכאב פחת?
אצל רוב המטופלים שאני רואה, הפסקת השימוש מחזירה בהדרגה את העומסים המקוריים, ולעיתים גם את הכאב. אנחנו ממליצים להמשיך להשתמש במדרס באופן קבוע, בדיוק כמו שממשיכים לתרגל, כדי לשמור על השיפור לאורך זמן.
האם מדרס יכול למנוע ניתוח בעתיד?
מדרס לא מבטל עיוות מבני שכבר קיים, ואיננו יכולים להבטיח שהוא ימנע ניתוח. מה שהוא כן עושה, זה להאט את קצב ההחמרה ולהפחית כאב, מה שאצל חלק מהמטופלים דוחה משמעותית את הצורך בהתערבות נוספת. במקרים שבהם הסימנים מצביעים על צורך רפואי נוסף, נפנה אתכם לאורתופד מתאים.
בוניון הוא לא גזירת גורל, אבל הוא גם לא משהו שנעלם מעצמו. השילוב של הנעלה נכונה, מדרס מותאם אישית ותרגול עקבי הוא הדרך המוכחת להקטין כאב ולשמור על תפקוד לאורך שנים, גם בלי ניתוח. אם אתם סוחבים כאב כזה כבר תקופה ומתלבטים מה השלב הבא, אני מזמין אתכם לדבר איתנו ולקבוע בדיקה שתיתן לכם תמונה ברורה על המצב שלכם.
מוזמנים להתקשר ולשוחח איתי או עם צוות הקלינאים שלנו לגבי המצב הספציפי שלכם.
על הכותב
אורון יעקב אלפסי, מייסד ובעלים של אורון מדרסים, מומחה בעל ניסיון של למעלה מעשור בתחום האורתופדיה והתאמת פתרונות מתקדמים לבריאות כף הרגל. אורון הקים את העסק מתוך אמונה שדיוק רפואי ומקצועיות הם המפתח לשיפור איכות החיים, והוא מלווה באופן אישי כל מטופל לאורך תהליך האבחון, המדידה וההתאמה. אורון מדרסים עומדת בתקן ISO 9001:2015, מוכרת על ידי משרד הבריאות ומשרד הביטחון ומשתפת פעולה עם כל קופות החולים, עם פריסה ארצית של סניפים הקרובים לביתכם.
